אודות הרב

סיפורו של המרא דאתרא הגאון רבי מרדכי מלכא שליט”א, שמהווה את סיפור תקומת יהודי ספרד והחזרת עטרה ליושנה • קטעים מרכזיים מתוך כתבה נרחבת שפורסמה ברשת ‘קו עיתונות’ במגזין חג סוכות תשע”א

סיפורו האישי של הגאון רבי מרדכי מלכא, מרא דאתרא באלעד, הוא סיפור התקומה של יהדות ספרד. החזרת עטרה ליושנה, במובן התורני הטהור של המונח. הילד הצעיר שעלה ממרוקו עם מסורת מפוארת מאחוריו, הווה קשה ועתיד לוט בערפל ובנה עצמו בעשר אצבעותיו. זהו מסלול חייו של רב העיר. זהו מסלול תקומתו וקוממותו של עולם התורה הספרדי.

הילד מרדכי, נולד במרוקו, באזור שהיה תחת הנהגתו הרוחנית של הבאבא-סאלי. אביו, היה רב היישוב שמונה אישית על ידי הבאבא-סאלי. בתפקידו זה, הוא שימש כמי שאחראי על כל צרכיה הרוחניים של הקהילה: שוחט, מוהל וכל התפקידים שהציבור נצרך להם לצורך קיום חיים יהודיים על פי ההלכה. בזמני אסיפת הקהל, נשא קולו בנאום. מבחינה זו נתקיים בהגר”מ מלכא, ‘ברא קלא דאבוה’. קולו של האב נשמע בפני יהודי העיירה הקטנה במרוקו. קולו של הבן, נשמע ברמה בקהל המונים, בארץ הקודש.

בשנת תשט”ז, עלתה המשפחה לארץ. כבן ארבע היה אז הילד מרדכי, אולם למרות הגיל הצעיר, רשמי הילדות במרוקו לא נשכחו מליבו. הם הגיעו לנגב והתיישבו בנתיבות, שהייתה אז עיירת פחונים. את האב, הרב ממרוקו, הכווינו בתחילה שליחי הסוכנות לעבודה בקרן הקיימת. עד מהרה הוא גילה שמקום העבודה אינו הולם את מידותיו והשתלב כשוחט מומחה במפעל עוף קור. במרוצת השנים, זכה לקירבה מיוחדת להגאון רבי יעקב לנדא זצ”ל, רבה של בני ברק, שהעריכו וחיבבו עד מאוד.

הגר”מ מגלה, כי גם הוא עצמו, הוסמך לשוחט כבר בגיל שבע-עשרה. הרקע, כיבוד אב. במהלך שנות לימודיו בישיבה אביו מאוד רצה שילמד שחיטה. ככל שסירב, הפציר בו מאוד ולכן באחד מבין הזמנים למד את הלכות שחיטה והוסמך על ידי בד”צ העדה החרדית כבר בגיל שבע-עשרה.

כוחה של מסירות

כשמסתכלים על זה היום במבט לאחור, זה בלתי נתפס. היו אלו הימים הנוראים של יהדות ספרד שאומנם הגיעה לארץ הקודש, אך זכתה ליחס גרוע יותר מזה שהורגלה אליו בגולה הדוויה: עולה לו רב קהילה ממרוקו ונקלט כאחד האדם בנגב הרחוק, הן ממקום אדם והן מזיק של תורה. משהבין האב כי חינוך הילדים בעיירה המרוחקת והמנותקת לוקה בחסר, הוא מיהר להריץ את שאלתו בפני הבאבא סאלי זצ”ל והרבי מלובביץ זצ”ל’, שני אישים רבי הוד שהוא הסתופף בצל קומתם הרוחנית. ההחלטה שנפלה לאחר ההתייעצות הייתה גורלית, לשלוח את הבן הצעיר לירושלים עיר הקודש, שם יתחנך במוסדות היישוב הישן.

אם תרצו, יש כאן סיפור של ‘עקדת מרדכי’ של התקופה ההיא. הן האב, ששלח את בנו למרחק והן מצד הבן שהקריב את ילדותו הסטנדרטית, על מנת להתחנך על ברכי מחנכי ירושלים. במשך כחמש שנים, למד הגר”מ מלכא ב’חיידר מאה שערים’. באותה תקופה, הייתה גם שפת האידיש שגורה על פיו.

המרא דאתרא, מתרגש כשהוא נזכר באותם ימים. כאב לילדים, סב לנכדים ונשיא מוסדות חינוך ובהם חיידרים וישיבה לתלמידים צעירים, הוא מבין היום עד כמה גדולה הייתה ההקרבה של אביו, למען חינוכו. באותם ימים הנסיעה הייתה קשה, שעות רבות, בדרך לא דרך. חודשים רבים נשאר בירושלים ולא ראה את הוריו, אבל ההרגשה הייתה שהכל שווה בשביל להתחנך באווירה של תורה ויראת שמים. זה מה שהוחדר בבית אבא ועם זה גדל.

מירושלים, הגיע הנער מרדכי לישיבת חב”ד בלוד. שנתיים וחצי שהה שם, במהלכן התרחשה מלחמת ששת הימים. חלפה התקופה והוא מצא עצמו בישיבה קטנה נווה ארץ, כתלמידו של הגאון רבי אליהו רפול. שם הסתופף בצילם של ענקי רוח ומוסר כהגאון רבי סעדיה בן יוסף זצ”ל, אבי המוסר הישיבתי, הגאון רבי שלמה וולבה זצ”ל והגאון רבי משה שפירא.

לא במעבר טבעי הגיע בשנת תשכ”ט, לישיבה הגדולה, פאר מישיבות ירושלים, ‘קול תורה’, תחת הנהגתו של האי גברא רבא, מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל. להיכנס באותם זמנים לישיבת קול תורה זה היה דבר שלא בנקל. מתוך כארבע מאות נבחנים, התקבלו רק עשרים וחמישה תלמידים לשיעור. רבים מהבחורים שהתקבלו עלו אוטומטית מהישיבה-קטנה, קבלתו אז, ללא פרוטקציה וייחוס משפחתי, היישר מהישיבה בבאר-יעקב, עשתה רושם.
אחרי שיעור א’ אחד בישיבה הירושלמית בבית וגן, החליט הנער, שכבר אז עמד על דעתו והכווין את דרכו ללמוד במקום שליבו חפץ, לעבור שארית יוסף בבאר יעקב. הגאון רבי גדליה אייזמן שהיה אז בשיא תפארתו, נפרד ממנו בהאי לישנא: “אם לא נשמע עליך בקרוב כאן בישיבה, עוד נשמע עליך ברחוק”. המשפט הזה, מהדהד בראשו של הבחור הצעיר, עד היום בשבתו על כס הרבנות בישראל.

לישיבת שארית יוסף הגיע בעקבות בקשתו האישית של ראש הישיבה הגאון רבי ניסים טולדנו. מיום שהגיע לישיבה ועד ליום נישואיו, למדו השניים בחברותא. ראש הישיבה היה מכין עם בחיר תלמידיו את השיעור, בחלקו הראשון של סדר א’. בעודו בחור בישיבה, כיהן כמגיד שיעור בישיבת נווה ארץ במשך שש שנים.

דרך ההלכה

כבר מימי הבחרות הובילוהו רגליו לשערים המצוינים בהלכה. לעינינו נגלית מסכת של התכתבויות שניהל כבחור עם גדולי הפוסקים, הגאון רבי בנימין זילבר זצ”ל והגאון רבי משה מלכה זצ”ל רבה של פתח תקווה. ולמרות שההלכה יקדה בו כבר אז, כשנתיים לאחר נישואיו, החל לכהן כמגיד שיעור בעיון בישיבת אור גאון בראשות הגר”מ פחימא והגר”א אלקריף. במהלך שלוש וחצי שנים הכין את התלמידים לישיבות גדולות. שמה של הישיבה יצא לפניה עד שהגר”נ טולדנו, העיד כי מעולם לא ראה תלמידים שבאו להיבחן כשהם מוכנים כל כך. בוגרי הישיבה התקבלו לישיבות מהשורה הראשונה. שלוש וחצי שנים, ושמה של הישיבה בהכוונתו של הגר”מ יצא למרחוק.

במשך התקופה שלאחר מכן, ישב והגה בתורה בכולל חזון-איש, שם גם הכיר את רבותיו בהלכה, מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר והגאון רבי ניסים קרליץ. באותה תקופה עמל על כתיבת ספרו על צורת האותיות הספרדיות בסת”ם ובדרכו לכולל נהג לעיתים רבות לסור לבית הגר”ש וואזנר ולשאול בדעתו.

בישיבתו בכולל חזון-איש נתבקש על ידי הגאון רבי אלעזר אלבז, רבה של גבעת שמואל, להקים כולל הלכה בעיר. בתקופה מאוחרת יותר שימש הכולל כבסיס למקום התורה הראשון באלעד, כאשר עבר על כרעיו ועל קרביו והיווה את הבסיס לכולל ‘לקח טוב’ הראשון בעיר. שיטת הלימוד הייחודית בכולל הייתה, של שמעתא אליבא דהלכתא. סוגיות הש”ס עם מסקנותיהן ההלכתיות. משם גם יצא לדרך מפעל חייו של כתיבת ספרי דרך המלך.

מי שהכניס את הגר”מ מלכא, מעומקה של הלכה לסודה של הוראה, היה מרן הגר”ש וואזנר שלחץ על הגר”מ שיכנס לנושא של ההוראה, למרות שהעדפתו הייתה להמשיך ולהתעמק בהלכה בכולל. הרב שהתגורר באותן שנים בשיכון ה’ בבני ברק וכיהן כרב בית הכנסת היה נמנע מלענות לשאלות הציבור, אבל לאחר הפצרות הרב וואזנר שיכנס לבית ההוראה אצלו, הוא נכנס לבית ההוראה, לא כאחד מעושי השימוש, אלא כמובחר שבהם. כפי הרגיל, מי שחפץ היה לשמש בבית ההוראה, לאחר שנבחן, היה משמש פעם בשבועיים בבוקר או אחר הצהריים, אבל הודות לבקשתו והוראתו האישית של הרב וואזנר, שימש הגר”מ מלכה, גם בבוקר וגם אחר הצהריים, שבוע אחר שבוע.

במקביל לשימוש בבית ההוראה של הגר”ש וואזנר, שהה גם בבית ההוראה של הגר”נ קרליץ, שהתבטא כמה פעמים בפני השואלים: “לכו ותשאלו את הרב מלכה”. כך במשך שנים שימש במקביל בשני בתי ההוראה. פלא נוסף במסלול חיים נפלא ומיוחד.

להגדיל תורה

צעדנו בשבילי ההיסטוריה, במשעולי ההלכה, בנתיבותיהם של גדולי ישראל, עד שהבחנו שהנושא שלמענו באנו, נדחק לשוליים. רצינו לדבר על אלעד ומצאנו עצמנו בעולמות אחרים. איך מכולל חזון- איש הגיע הרב לרבנות אלעד.

מתברר שהנושא והרעיון של שימוש ברבנות העיר, עלה על דעת הגאון רבי ניסים קרליץ והגאון רבי שלמה עמאר שכיהן אז כדיין בבית הדין בפתח תקווה, והביע דעתו במספר הזדמנויות כי “הרב מלכא צריך לשמש כרב עיר”, כלשונו. כשדובר על מינוי רב באלעד, הוא היה הראשון ששמע את השם. הגר”נ קרליץ שמע על הרעיון ועודד בכל כוחו.

כשהועלה הדבר בפני מרן הגר”ע יוסף שליט”א, הוא הביע את דעתו הברורה. הקשר עם האברך השוקד על לימוד ההלכה בכולל חזו”א והסמכות ההלכתית העליונה מרחוב הקבלן בירושלים, היה הדוק ואמיץ. לא פלא אם כן שכאשר שמע מרן הגר”ע, כי בעל מחבר ספרי דרך המלך מועמד לרבנות אלעד, הוא הורה לאריה דרעי יו”ר ש”ס המיתולוגי, לפעול בכל כוחו למינויו של הגר”מ מלכא. וכשדרעי לקח על עצמו משימה, איש לא עמד בפניו.

בהוראת גדולי התורה קיבל על עצמו את הרבנות ועוד בטרם אכלוסה של העיר שהיה בראש חודש חשוון, פתח את כולל ‘לקח טוב’ כבר בזמן אלול”. האברכים הראשונים הגיעו ברכב הטרנספורטר המשפחתי של המרא דאתרא. מכאן והלאה התפתחה לה מערכת המוסדות המפוארת ‘אור המלך’.

כיום מתחנכים במוסדות דרך המלך כ 2000-תלמידים בשתי מערכות חינוך הכוללות תלמודי-תורה לבנים ובתי ספר לבנות, דרך המלך ופרי תואר ומלבד כל זה קיימת הישיבה הקטנה ‘אורחות יהודה’ שהיא חלק בלתי נפרד מחזונו של המרא דאתרא, להקמת מסגרת קהילתית מגן הילדים ועד ישיבה גדולה. מסגרת שכבר כיום אינה רק מקומות לימוד, אלא בית יוצר לחינוך.